יצירת המופת הראשונה של מיאזאקי
על סדרת הטלוויזיה Future Boy Conan, וההשפעה שהיתה לה על הקריירה של מיאזאקי כבמאי קולנוע.
אחת התהיות הגדולות שעולות מדי פעם בקרב מעריציו של מיאזאקי היא כיצד היתה נראית הקריירה שלו אילו זו היתה פונה בכיוון אחר. מיאזאקי ידוע כיום בעיקר כבמאי סרטים באורך מלא, אך השלב הזה בקריירה שלו הגיע בנקודה מאוחרת יחסית - כמעט עשרים שנה לאחר תחילת עבודתו כאנימטור. הוא עסק, במקביל, גם בציור מאנגה, ואפוס המאנגה "נאוסיקה מעמק הרוח", אותו הוא צייר במקביל לעבודתו כבמאי סרטים, מוכיח כי הוא יכול היה בקלות להפוך לאחד מאמני הקומיקס המובילים של יפן (למרבה הצער, מעט מאוד מעבודותיו האחרות כאמן קומיקס מפגינות את אותה רמה של כשרון וחזון). ולפני שמיאזאקי קיבל הזדמנות לביים סרטי קולנוע, הוא הועסק בתפקידים שונים כאנימטור ותסריטאי, ובסופו של דבר גם במאי, בסדרות טלוויזיה.
כיצד היתה נראית הקריירה של מיאזאקי אילו הוא היה בוחר לדבוק בתחום הטלוויזיוני? מיאזאקי לא חזר לעבוד על הפקות טלוויזיוניות מאז הקמתו של סטודיו ג'יבלי; התקציבים הנמוכים המושקעים בהפקות מהסוג הזה, כמו גם תנאי העבודה הקשים על אותן הפקות, גרמו לו להתמקד בעשייה קולנועית החל מאמצע שנות ה-80. עם זאת, אי אפשר שלא להבחין בהשפעה העצומה שהיתה להפקות הטלוויזיוניות בהן היה מעורב מיאזאקי על סרטיו, ובמיוחד "לופן השלישי", בה קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו לביים וממנה צמח גם סרט הבכורה שלו "טירתו של קליוסטרו". עבודה טלוויזיונית נוספת שהיתה לה השפעה ניכרת על הקריירה הקולנועית של מיאזאקי היא "הבלש המפורסם הולמס", סדרת הטלוויזיה האחרונה בה הוא עבד כבמאי.
ובין שתי הסדרות האלה, בהן כל פרק עמד בפני עצמו, ביים מיאזאקי גם סדרת-טלוויזיה אפית בהמשכים בת 26 פרקים. הסדרה, "נער העתיד קונן" מוכיחה כי אילו מיאזאקי היה מחליט להמשיך לעבוד בטלוויזיה, הוא היה מספק לעולם האנימציה יצירות בלתי-נשכחות גם במדיום זה. "נער העתיד קונן" היא יצירת-המופת הראשונה של מיאזאקי: התוכן שלה משמעותי ומורכב מזה של "טירתו של קליוסטרו" (סרט הרפתקאות מבדר מאוד, עם עלילה ודמויות במשקל-נוצה), וגם מהניסיון של מיאזאקי ליצור סרט בעל נפח גדול יותר - "נאוסיקה מעמק הרוח" (שסובל מהשוואות עם סדרת המאנגה). סרטו הראשון של מיאזאקי אותו ניתן להגדיר כיצירה שלמה ומספקת, "המצודה בשחקים", יצא לאקרנים בשנת 1986. "נער העתיד קונן" הוקרנה לראשונה שמונה שנים קודם לכן.
הסדרה החלה את דרכה כאשר רשות השידור היפנית NHK, שנחשבה עד לאותה שנה כתחנה "סנובית" שאינה משדרת סדרות אנימציה, רכשה את הזכויות לעיבוד ספרו של אלכסנדר קי "הגאות המופלאה". קי היה באותה תקופה סחורה חמה בשוק כותבי הפנטסיה לנוער (אולפני דיסני הפיקו סרט מצולם על פי ספר אחר שלו - "הבריחה להר המכשפות"), ואופיו הפוסט-אפוקליפטי של הספר ככל הנראה קרץ לאנשי השיווק של הרשת. ספרים, סרטים וסדרות טלוויזיה בז'אנר דוגמת "יפן שוקעת" (הספר והסרט), או "סיירת החלל ימאטו" (הידועה בישראל בשם "חלוצי החלל") הפכו לפנטסיות פופולאריות בקרב הקהל היפני של שנות ה-70, תקופה של משברים פוליטיים, כלכליים וסביבתיים שעברו על המדינה. בנוסף להשפעה של אותן יצירות, מיאזאקי נתן לסדרה אופי ייחודי משלה, וניתן לראות בה את ההופעה הראשונה של הסגנון האישי הייחודי שלו. עיקר עבודתו של מיאזאקי באותו עשור התמקדה בעיבודים לספרות ילדים קלאסית, במיוחד במסגרת פרויקט ה-"World Masterpiece Theatre". את הסדרות שהופקו במסגרת הפרויקט ביים שותפו של מיאזאקי, איסאו טקהאטה, אך מיאזאקי שימש בהן כאנימטור ומעצב, ובמסגרת עבודה זו הוא נשלח לאיטליה, שוויץ וארצות סקנדינביה כדי לצייר סקיצות של נופים ודמויות. מוקדם יותר באותו עשור, כאמור, שימש מיאזאקי כבמאי בסדרת הטלוויזיה "לופן השלישי", עבודה ממנה הוא ספג עקרונות חשובים של עיצוב סביבה מודרני וריאליסטי, כמו גם של בימוי סצנות פעולה. וכמובן ישנם גם עקרונות האנימציה הבסיסיים אותם למד מיאזאקי עשור קודם לכן בהפקות הטלוויזיוניות והקולנועיות של אולפני Toei. כל ההשפעות הסגנוניות הללו התנקזו ביחד ל-"נער העתיד קונן", בה התגבש סגנון העיצוב והבימוי של מיאזאקי כפי שהוא מוכר כיום.
עלילת הסדרה מתרחשת לאחר חורבן העולם במלחמה גרעינית, וגיבורה הוא קונן - נער בן 11 המתגורר באי מבודד ביחד עם סבו. סבו הנו הניצול האחרון מניסיון כושל של קבוצת בני-אדם להמלט מכדור-הארץ על ידי טיל, שהתרסק על האי. קונן הוא נער בעל כוחות כמעט על-אנושיים, מלא בשמחת חיים וסקרנות רבה, המבלה את מרבית זמנו בדיג. בפתח הסדרה, נסחפת אל חופי האי בו הוא מתגורר עם סבו נערה בת גילו בשם לנה. לנה, כמסתבר, מהווה גורם חשוב במאבק בין שתי הישויות המדיניות שצמחו בעולם שלאחר המלחמה - המעצמה התעשייתית "אידסטרייה" והאוטופיה "הנמל הרם". אל המסע של קונן ולנה לאורך העולם הפוסט-אפוקליפטי, מסע שמעורבות בו לא-מעט נפילות בשבי, בריחות מהשבי והרפתקאות שונות ומשונות, מצטרף גיבור נוסף - ג'ימשי, בריון שמנמן. במהלך הסדרה, יקחו השלושה חלק באירועים שיעצבו מחדש את העולם בו הם חיים.
כאמור, ההשפעה של יצירות אחרות בז'אנר הפוסט-אפוקליפטי ביפן באותה תקופה ניכרות בסדרה. ההצלחה של "חלוצי החלל" נראית במיוחד כמקור השראה ראשוני: סצנות החורבן של כדור הארץ (בהן נפתח כל פרק), כמו גם חלק גדול מהאפקטים הקוליים של שתי הסדרות, ועלילת החיפוש אחר מקור אנרגיה מסתורי הקשור לעתידו של העולם. אך בעוד ש-"חלוצי החלל" היתה סדרה בעלת אופי מלחמתי, בה ההרס של כדור הארץ נגרם בעקבות מתקפה של חייזרים, "נער העתיד קונן" היא משל להרס העולם אותו גורמים בני-האדם לעולמם שלהם: המלחמה הגרעינית בה נחרב כדור הארץ היא מעשה ידי-אדם, וכשלון הניסיון של בני-האדם להמלט מהפלנטה לחלל (מיאזאקי העיר פעם כי אין לו כל עניין לספר סיפורים אודות הנעשה בחלל – "מקום קר וחשוך") היא מעין עונש למין-האנושי, המאלץ אותו להתמודד עם מעשה-ידיו שלו. הברירה בין הקמת חברה חדשה ותקינה, כפי שמנסים לעשות אנשי הנמל הרם לבין חברה שתחזור על שגיאות העבר, כמו זו של אנשי אינדסטרייה נתונה בידי האנושות.
מרבית העלילה לאורך חצייה הראשון של הסדרה מעמת את הגיבורים עם אנשי אינדסטרייה ואף מביא אותם אל העיר עצמה. כאן חושף מיאזאקי לראשונה את אפיון הדמויות בזכותו הוא יתפרסם בסרטיו המאוחרים יותר: מרבית האנשים הפועלים בשירות העיר התעשייתית אינם רשעים חד-מימדיים, אלא דמויות מורכבות, הפועלות מתוך ראיית-עולם מגובשת ואמונה בצדקת הדרך שלהן. בולטת בהקשר זה דמותה של מונסלי - אחת החיילות הנחושות בצבא אינדסטרייה, שהופכת במהלך הסדרה לדמות ראשית כמעט כמו שלושת הגיבורים הצעירים יותר. זווית מבודחת יותר מוצגת על ידי דמותו של הקברניט דייס, ימאי נפוח ורודף-בצע הפועל בשירות העיר התעשייתית, שגם דמותו עוברת כמה מהפכים במהלך עלילת הסדרה.
נראה כי עיצוב העיר התעשייתית הושפע עמוקות מ-"רועת הצאן ומנקה הארובות", יצירת המופת של האנימטור הצרפתי פול גרימו, שמיאזאקי נודע כאחד המעריצים הגדולים שלה. מטאפורת הגובה בה עשה גרימו שימוש בסרטו משמשת את מיאזאקי גם לתיאור החיים באינדסטרייה: שליטי ובכירי העיר מתגוררים בראש גורדי-השחקים של העיר, בעוד שהעבדים המועסקים בפסי-הייצור שלה מתגוררים ועובדים במחילות תת-קרקעיות. רעיונות נוספים לעיצוב העתידני של העיר ולאופיה (כמו מועצת-מדענים המנהלת אותה) נשאבו מ-"ספינת הרפאים המעופפת", סרט אנימציה זניח שהופק באולפני Toei בתחילת העשור, ומיאזאקי היה מעורב בעבודה עליו כאנימטור.
בערך באמצע הסדרה, כאשר הגיבורים מגיעים אל הנמל הרם, אופי העלילה משתנה. את סצנות הפעולה שאפיינו את הסדרה עד כה מחליפה דרמה אודות קשייהם של קונן וג'ימשי, שניהם "ילדי פרא", להשתלב בחברה האידיאלית והשלווה אליה הגיעו. השניים, שידעו עד נקודה זו רק מאבקים על עצם קיומם (ובמיוחד ג'ימשי, שלאורך רוב חייו למד כי אין לסמוך על הזולת), מתקשים למצוא את מקומם בקהילה החדשה והתומכת. למעשה, ניתן לומר כי בסופו של דבר הם אינם מצליחים להשתלב באותה קהילה, ועובדה זו מעניקה תחושה עגומה ומרירה לחלקה המאוחר יותר של הסדרה. אחד המסרים העולה מעלילת הסדרה, לפיה גיבוריה הצעירים הם אלה המוטל עליהם לתקן את שגיאות הדור שקדם להם (ואמונה ביכולתם של צעירים לעשות זאת מאפיינת רבים מסרטיו של מיאזאקי), תקפה גם לגבי הנמל הרם: למרות אופיה האידיאלית של הקהילה, גם היא אינה מייצגת שלמות, וגם פגמיה נחשפים עם התקדמות העלילה.
העיצוב של הנמל הרם עשוי להיראות מעט מוזר כאשר זה נחשף בפעם הראשונה - קשה שלא להרים גבה למראה עיירת קוטג'ים כפרית בסגנון אירופאי באמצע עולם שחרב עד היסוד - אך להחלטה העיצובית הזו יש היגיון, והוא נובע מאופייה של העלילה המתרחשת במקום, ועוסקת בהתבגרות והשתלבות חברתית. מיאזאקי עסק, כאמור, בעיבודים לספרות ילדים אירופאית (רבים מהם באולפן Nippon Animation, בו הופקה גם "נער העתיד קונן"), שעסקו גם הם באותם נושאים. אירופה היוותה עבור מיאזאקי, גם בשלבים מאוחרים יותר של הקריירה שלו, מעין ממלכת-פנטסיה, מטאפורה לתהליכי התבגרות. ב-"נער העתיד קונן" הפנטסיה הזאת מסייעת במעבר מסוג אחד של עלילה לסוג אחר, דרך המעבר מסביבה אחת לסביבה אחרת.
הפרקים הסוגרים של הסדרה, בהם מוצג העימות האחרון מול אינדסטרייה, מחזירים את הסדרה לסצנות הפעולה המרשימות שאפיינו את פרקיה המוקדמים, ובעקבותיהם בא הסוף - שכמו תמיד אצל מיאזאקי, מבשר על התחלה חדשה. לא כל בעיותיו של העולם נפתרות, אך הפרק האחרון מסתיים בתחושה אופטימית, לפיה ניתן להתמודד איתן.
"נער העתיד קונן" אינה סדרה מושלמת. עיקר הפגמים שלה מצויים בתחום הסגנוני, והם אופייניים להפקות אנימציה רבות ביפן של שנות ה-70. הסדרה התהדרה בתקציב גדול יותר ממרבית סדרות האנימציה של יפן באותו עשור, וכמובן שמיאזאקי היה במאי מוכשר יותר ממרבית עמיתיו, אך עדיין ניתן להבחין במוגבלויות בתחום האנימציה והעיצוב מדי פעם. הכואבת ביותר בהן מצויה בתחום עיצוב הדמויות: משום מה, לאורך מרבית הפרקים, כל הדמויות נראות כאילו הן סובלות ממקרה קשה של פזילה. גם פס-הקול הדרמתי יתר על המידה רחוק מאוד מהלחנים הנפלאים שיספק היסאישי ג'ו לעבודותיו של מיאזאקי כבמאי קולנוע. ולמרות זאת, הסדרה אכן מוכיחה כי מיאזאקי היה מספק לעולם האנימציה יצירות מופת גם במדיום הטלוויזיוני אילו היה בוחר להמשיך ולעבוד באותו מדיום. 13 השעות של פרקי הסדרה איפשרו לו לחקור לעומק את העולם שנברא בסדרה והדמויות המאכלסות אותה לעומק אליו הוא לא יכול היה להגיע בסרט של שעתיים. לעיתים העלילה מזנקת בדילוגי-ענק, כמעט בחוסר-נשימה, ממקום למקום, מסצנה לסצנה. לעיתים היא נעצרת, מתעכבת על עוד פרט, עוד היבט. וכל פרק מסתיים תמיד בציפייה דרוכה לבא אחריו. מיאזאקי מוליך את הצופים לאורך ולרוחב עלילת הסדרה ביד-אמן של מספר סיפורים מחונן, בכישרון שאינו נופל מזה שהוא עתיד לגלות כבמאי קולנוע.
"נער העתיד קונן" השפיעה על סדרות אנימציה רבות שבאו בעקבותיה, אך העדות המובהקת ביותר לחשיבותה בין עבודותיו של מיאזאקי היא ההשפעה שהיתה לה על סרטי הקולנוע שלו. מבחינה רעיונית, "נאוסיקה מעמק הרוח" הוא כנראה הסרט הקרוב ביותר לסדרה אותו ביים מיאזאקי: שתי היצירות מתרחשות בעולם פוסט-אפוקליפטי ועוסקות בהשלכות האקולוגיות של התנהגות האדם, אך מעבר לזה - גם "נער העתיד קונן" וגם "נאוסיקה" מציגים עולם המסוגל לחדש את עצמו, לשקם את עצמו מההרס שנגרם על ידי בני-האדם. המסר הזה, שקומם רבים מהצופים של "נאוסיקה", עבר ללא תגובה מיוחדת ב-"נער העתיד קונן", למרות שדווקא בסדרה מיאזאקי לוקח אותו לכיוון קיצוני בהרבה מזה של הסרט.
השפעה נוספת על "נאוסיקה" מצויה בדמותה של מונסלי - הנראית ומתנהגת כשילוב בין שתי הנסיכות היריבות מסרטו המאוחר יותר של מיאזאקי, נאוסיקה וקושנה. מונסלי מפגינה גם את חוסר-הרחמים והאופי הרודני של קושנה, אך גם את הנחישות וחוש-הצדק של נאוסיקה. העיצוב של דמותה משלב גם הוא מרכיבים משתי הדמויות המאוחרות יותר (ולמעשה, גם בסקיצות הראשונות ל-"נאוסיקה" החלו שתי הדמויות את דרכן כדמות אחת). אפשר למצוא בדמותה של מונסלי גם רמזים לדמותה של אבושי מ-"הנסיכה מונונוקי", הגרסה המאוחרת והבוגרת יותר של "נאוסיקה".
גם ב-"הנסיכה מונונוקי" ניכרות השפעות רבות של "נער העתיד קונן", וחלק מהרעיונות בסדרה דילגו בשלמותם אל הסרט שנעשה כמעט 20 שנה אחריה. סצנות צייד-החזירים בסדרה הפכו לסצנות הפתיחה של "מונונוקי" ובסדרה אף מופיעה דמותה של ילדה צעירה לובשת-מסכה הזורעת פחד ובהלה בקרב תושבי הנמל הרם - ממש כמו דמותה של סאן. דמותו של קונן עצמו נראית כגרסה מוקדמת לזו של אשיטקה: נער צעיר שהוא כמעט גיבור-על ביכולותיו ובכוחותיו. אך התמימות שאפיינה את דמותו של קונן אבדה בזו של אשיטקה: זה האחרון משלם מחיר כבד על כוחותיו, המהווים קללה שרודפת אותו.
השפעה דומיננטית של "נער העתיד קונן" קיימת גם על עלילת "המצודה בשחקים". היחסים בין קונן ולנה מזכירים מאוד את אלה שבין פאזו ושיטה, כמו גם העלילה (לפחות בתחילת הסדרה) של חיפוש אחר ארץ מסתורית ממנה הגיעה הגיבורה. דמותו של לפקה, המפקד האכזרי של חילות אינדסטרייה, כמעט זהה (הן מבחינת התנהגות והן מבחינת עיצוב) לזו של מושקה, הסוכן הממשלתי המושחת מ-"מצודה בשחקים".
ומלבד כל אלה, רגעים רבים בסדרה יזכירו לצופי סרטיו של מיאזאקי גם את "טירתו של קליוסטרו" (במיוחד בסצנות הפעולה), ואף את סרטיו המאוחרים יותר, "המסע המופלא" ו-"הטירה הנעה". העבודה על "נער העתיד קונן" חדרה עמוק לגנים היצירתיים של מיאזאקי, והיא בבחינת חובת-צפייה לכל מי שמגדיר את עצמו כחובב מושבע של סרטיו.
למרבה הצער, אותם חובבים - אלה המתגוררים בארצות דוברות אנגלית לפחות - לא יוכלו לממש את החובה הזאת. הסדרה הופצה והפכה ללהיט ברבות ממדינות אירופה ואף ברבות ממדינות ערב (בישראל אפשר היה לצפות בפרקים שלה בערוץ הטלוויזיה של לבנון), אך מעולם לא זכתה להפצה מסודרת בצפון-אמריקה או אנגליה (ככל הנראה הוקלט דיבוב אנגלי לסדרה בשלב מסוים, אך הוא נחשב לגרוע מאוד). נכון לכרגע, אף מפיץ אמריקאי או בריטי לא גילה עניין ברכישת הזכויות והפצת הסדרה בתרגום, כך שהברירה היחידה שנותרה בפני המעריצים היא צפייה בתרגומי-חובבים מהאינטרנט.