מקורות ההשראה של מיאזאקי
עבודות בספרות ובקולנוע שהשפיעו על מיאזאקי, וכיצד התבטאה השפעה זו על סרטיו.
דיסקליימר: הרעיון למאמר הנוכחי נגנב ללא בושה מהאתר הזה:
http://www.jitterbug.com/origins/

מיאזאקי הוא, ללא ספק, אחד מבמאי האנימציה המשפיעים ביותר בעולם כולו, אם לא המשפיע שבהם. דמויות מפתח בתעשיית האנימציה ומחוץ לה הביעו את הערצתם לעבודותיו, ציינו אותן כמקור השראה, ואף ציטטו מהן. העמוד הזה מציג את צדה השני של התופעה הזאת - העבודות שהיוו השראה עבור מיאזאקי, ומהן הוא שאב את החומרים לסרטיו שלו.
עמוד זה מיועד לשני סוגי מבקרים. עבור מעריציו של מיאזאקי, מדובר בהפניה ליצירות ועבודות שהשפיעו עליו, ומומלץ לקרוא אותן/לצפות בהן, עם או בלי קשר לעובדה זו. עבור מעריצים של אותן יצירות, ישנה כאן הזמנה פתוחה להתעמק בסרטיו של מיאזאקי, כדי לבחון את אותה השפעה או ללא כל קשר אליה.
עמוד זה צפוי גם להתעדכן מדי פעם בפעם, עם דיונים ביצירות חדשות והשפעתן על מיאזאקי. כמו תמיד, רעיונות, הערות והצעות יתקבלו בברכה.

מקורות השראה ספרותיים:

אייזק אסימוב - "שקיעה" וסיפורי הרובוטים

בשנות ה-60, התקופה בה ספג מיאזאקי את מרבית ההשפעות הספרותיות והאקדמיות שליוו אותו במשך הקריירה שלו, הוא נחשף גם לספרות מדע-בדיוני מערבית. מרבית הספרות הזאת לא הרשימה אותו; הוא סלד במיוחד ממשיכתם של סופרים אלה לסיפורים המתרחשים בחלל ("מקום חשוך ובודד" על פי הגדרתו). עם זאת, מספר סופרים מהז'אנר הצליחו ללכוד את תשומת לבו. הבולט שבהם הוא פרנק הרברט וספרו "חולית" (ראה בהמשך) אך מיאזאקי ציין גם את סיפורו הקצר של אייזק אסימוב "שקיעה" כיצירה שהותירה עליו רושם עז בעת לימודיו האקדמיים. בדומה ל-"נאוסיקה" ו-"הנסיכה מונונוקי", גם "שקיעה" עוסק בהסתגלותם של בני-אדם לעולם משתנה, ושלא במפתיע, את השינוי הזה - בסצנת השיא של שני הסרטים - מבשרת האפלה של השמיים.
ייתכן כי לאסימוב הייתה השפעה נוספת על מיאזאקי, בסדרת יצירות אחרת - סיפורי וספרי הרובוטים שלו. הרובוטים בסיפוריו של אסימוב, מכוח "שלושת החוקים" המפורסמים המנחים אותם, הופכים, בהדרגה, למגנים על האנושות מפני עצמה. תפיסה דומה, גם אם לא ממש זהה, ניתן לראות אצל הרובוטים המטפחים את האי המעופף לפוטה בסרט "המצודה בשחקים".

מאמר על אסימוב ו-"שקיעה":
http://www.sf-f.org.il/story_682


רואלד דאל - "הם לא יזדקנו"

רואלד דאל ("צ'ארלי והשוקולדה") הוא אחד מהחשובים והמוערכים שבכותבי ספרות הילדים העכשווית. מיאזאקי טען כי הוא אינו אוהב את עבודתו של דאל בתחום, אך הוא הביע הערכה רבה לכתיבתו שמכוונת לקהל המבוגר יותר - במיוחד בסיפורים העוסקים בנושא האהוב עליו, תעופה. אחד מאותם סיפורים, "הם לא יזדקנו", העוסק בטייסים המוצבים בפלשתינה בזמן מלחמת העולם השנייה וחיים תחת צלו המתמיד של המוות בכל פעם בה הם יוצאים למשימה, היווה השראה לדמותו של הגיבור מרקו בסרט "החזיר האדום" - מלבד דמותו של טייס המאוהב בזמרת קברטים, גם סצנת הפלאשבק המרגשת ב-"החזיר האדום" נכתבה בהשראת הסיפור.


אנטואן דה-סנט אכזופרי - "הנסיך הקטן"

הספר "הנסיך הקטן", הוא הספר האהוב ביותר על מיאזאקי, וניכר גם כי מחבר הספר - אנטואן דה-סנט אכזופרי - הוא דמות נערצת עליו. ובהתחשב בעובדה כי אכזופרי, מלבד היותו לוחם חופש, היה גם טייס, הדבר אינו מפתיע.
ההשפעה הישירה ביותר של אכזופרי וספרו על עבודתו של מיאזאקי היא בדמותו של גיבור הסרט "החזיר האדום": טייס-הרפתקן, שמולדתו התדרדרה לפאשיזם (צרפת אצל אכזופרי, איטליה אצל מרקו גיבור הסרט), ובשלב מסוים מטוסו נפגע, והוא נאלץ לתקן אותו, תוך סיכון חייו שלו. במהלך אותם תיקונים, ממש כמו הטייס בספרו של אכזופרי, הוא פוגש בדמות צעירה ותמימה (הנסיך בספר, פיורינה בסרט), והתמימות של דמות זו משקמת את אמונו של הגיבור באידיאלים נשגבים.
במפתיע, דווקא לאיורים המקסימים המלווים את הספר, לא ניכרת השפעה עיצובית על מיאזאקי. עם זאת, ישנו דימיון מסוים בין עיצוב האי המעופף "לאפוטה" ב-"המצודה בשחקים" ו-"כוכבו של העצל" בספר, המופיע כשהוא "חנוק" על ידי עצים.

הנסיך הקטן - אתר מעריצים בעברית:
http://b612.lafa.co.il/yesmain.html


פרנק הרברט - "חולית"

לא מפתיע למצוא את "חולית" בין היצירות שהשפיעו על מיאזאקי, בהתחשב בעובדה שספרו של פרנק הרברט הוא אולי יצירת המד"ב המשמעותית ביותר העוסקת באקולוגיה - נושא שהיווה מרכיב מרכזי בלפחות שניים מסרטיו של מיאזאקי. ההשפעה הבולטת ביותר של ספרו של הרברט ניכרת בסרט "נאוסיקה", ועוד יותר מזה, בסדרת הקומיקס עליה הוא התבסס: העקלתונים וזחלי ה-"אום", הדררים ואימפריית ה-"דורוק", וכמובן גיבורי שתי היצירות - מואדיב ונאוסיקה, בעלי רקע מלכותי/אצילי ועתיד משיחי (ההופכים לשבויים של אותו עתיד, ככל שהעלילה מתקדמת). הצלחתו של הרברט ליצור עולם עתידני שאבני היסוד שלו הן מערכת אקולוגית ואינטריגות פוליטיות ודתיות מהדהדת באופן חזק בעולם של "נאוסיקה", שהוא כנראה העולם המורכב ביותר מבין העולמות אותם יצר מיאזאקי בעבודותיו.

על "חולית" ואקולוגיה:
http://southrenlibrary.tripod.com/Dune.htm


ג'. ר. ר. טולקין - "שר הטבעות"

המפגש הראשון בין מיאזאקי ויצירותיו של טולקין התרחש בכלל בסרט - הסרט המצויר שנעשה על ידי הבמאים ג'ולס באס וארתור ראנקין על פי "ההוביט" בשנות ה-70. עבודת האנימציה על הסרט נערכה באולפן היפאני Topcraft, שמאוחר יותר גויס צורך הנפשת סרטו של מיאזאקי "נאוסיקה מעמק הרוח". האולפן אמנם נסגר, אך אנימטורים רבים שליוו את מיאזאקי בעת הכנת "נאוסיקה" (ועבדו גם על "ההוביט") המשיכו לעבוד אתו גם בסרטיו הבאים. נקודת דמיון בולטת: "עיני הפנס" של הדרקון סמוג קיימות גם אצל אוטובוס-החתול ב-"טוטורו" (אם כי הרעיון הזה נשאב, כנראה, מסדרת הקומיקס והאנימציה הקלאסית "אסטרו-בוי" של טזוקה).
טרילוגיית "שר הטבעות" של טולקין מצויינת לעיתים קרובות כאחד ממקורות ההשראה של מיאזאקי בבואו לעבוד על האפוס שלו, "נאוסיקה מעמק הרוח", אך השפעתה של הטרילוגיה על סדרת הקומיקס והסרט נראית פחותה בהרבה מזו של "חולית" או טרילוגיית "ארץ ים", והתבטאה כנראה יותר ברוחב-היריעה ופחות בתכנים.
עם זאת, נראה כי בכל זאת קיימת השפעה קלה של הפלך, מקום מושבם של ההוביטים, על עמק הרוח: קהילה כפרית קטנה, בעלת טכנולוגיה נחותה יותר מזו של ערי-המדינה המקיפות אותה. בסרט, במיוחד, בולט גם המראה הנמוך והעגלגל של תושבי העמק מול המראה הגבוה והנורדי של יתר הדמויות (במיוחד מטולמקיה). ברשימת הדיוור של מעריצי מיאזאקי עלו גם השערות לפיהן גונדואה, המחוז ממנו הגיעה שיטה ב-"מצודה בשחקים", קרוי על שם גונדור מהארץ התיכונה.

טובה יאנסן - "המומינים"

סדרת ספרי "המומינים" המאויירים של הסופרת הפינית-שבדית טובה יאנסן אודות עמק בו מתגוררת משפחה של טרולים, זכתה לפופולאריות עצומה בעולם כולו, ובכלל זה ביפאן - שם הופקו לה לא פחות מארבע עיבודי אנימציה טלוויזיוניים שונים. מיאזאקי עבד כאנימטור על הראשון שבהם (בשנת 1966), ולא קשה לזהות את העגלגלות שבדמויות המומינים שירשה דמותו של טוטורו, למעלה מעשרים שנה אחרי הופעתה של הסדרה. רמז עבה מאוד להיותם של המומינים מקור השראה לטוטורו מצוי בשמו - שיבוש של המלה "טרול" על ידי הגיבורה מיי. רמז עבה עוד יותר: לצורך דיבוב השאגות של טוטורו בסרט גייס מיאזאקי את הירושי טקאגי, שדיבב את דמותו של אבא-מומין בסדרת הטלוויזיה.

המומינים - אתר ישראלי:
http://www.planetnana.co.il/hamoominim/


אורסולה לה-גווין - טרילוגיית "ארץ ים"

סדרת ספרי הפנטסיה "ארץ ים" של הסופרת האמריקאית אורסולה לה-גווין (טרילוגיית ספרים במקור, בעשור האחרון נוספו לה מספר ספרים וסיפורים קצרים) מוכרת פחות מחוץ למעגל חובבי הז'אנר בהשוואה ליצירותיהם של טולקין או ק.ס. לואיס, אך עדיין מדובר בעמוד-תווך חשוב של ספרות הפנטסיה והספרות לנוער. רבים מזהים בסדרה את שורשיה של סדרת "הארי פוטר", למשל.
כפי שמעיד שמה של הסדרה, ספריה מתרחשים בעולם פנטסיה שהוא למעשה אוקיינוס ענק: אין בו יבשות גדולות, והאוכלוסייה בו מתרכזת במדינות-איים. המקבילה הראשונה אותה ניתן לאתר כאן היא, כמובן, "נאוסיקה מעמק הרוח" - בסרט ובמיוחד בסדרת המאנגה בה מתרכזת האוכלוסייה האנושית על "איים" של אוויר נקי בתוך היער הרעיל ("ים הזוהמה"). הקסם בסדרת הספרים מבוסס על הרעיון לפיו קיים "שם אמיתי" לכל דבר חי ודומם בעולם, ועל ידי הגיית השם הזה, ניתן לחולל בו מניפולציות. רעיון דומה, אם כי לא ממש זהה, ניתן לאתר גם ב-"המסע המופלא" (ובמיוחד בדמותו של האקו).
מעבר לקווי הדמיון החיצוניים, ספרי הסדרה הם מסע לגילוי עצמי של הגיבורים, ולא קשה למצוא הקבלות בין מסע זה למסעות שעוברים גיבורי "טוטורו", "קיקי" ו-"החזיר האדום".
מיאזאקי ציין ביותר מראיון אחד את סדרת "ארץ-ים כמקור השראה, ולמעשה ניסה להפיק גרסת אנימציה שלה לאחר שהשלים את הפקת "נאוסיקה". לא נותר אלא להצטער שתוכניות אלה לא יצאו לפועל. מלבד ספרי "ארץ-ים", לה-גווין ידועה לא פחות (ואף יותר) כסופרת מדע בדיוני, והיא הייתה חלוצה בהחדרת אידיאולוגיה פמיניסטית ואנטי-מלחמתית לז'אנר - לא בשונה מהאידיאולוגיה בה דוגל מיאזאקי עצמו.

ארץ-ים - אתר מעריצים:
http://www.tavia.co.uk/earthsea/


סי. אס. לואיס - סדרת "נארניה":

לכאורה, יש מעט מאוד משותף בין סופר הפנטסיה סי. אס. לואיס - נוצרי שמרן ואדוק - ובין מיאזאקי, שהחזיק במשך שנים בתפיסת-עולם שמאלנית-מרקסיסטית קיצונית. אך מיאזאקי, בהיותו חובב נלהב וחוקר של ספרות ילדים קלאסית, ללא ספק נתקל ביצירתו המפורסמת ביותר של לואיס, סדרת "נארניה" (אולי סדרת הפנטסיה הידועה ביותר שנכתבה בבריטניה מלבד "שר הטבעות" של טולקין). ההשפעה של הסדרה בולטת במיוחד ב-"טוטורו", הן מבחינת סיפור המסגרת (שתי ילדות צעירות שאימן חולה במחלה קשה - סיטואציה המזכירה במקצת את נקודת המוצא בספר "אחיינו של הקוסם"), והן בסצנה בה הגיבורות מעופפות בשמיים נאחזות בפרווה של טוטורו - החוקרת הלן מקארת'י הצביעה על הדמיון בסצנה זאת בין טוטורו לאסלן, האריה המיתולוגי של לואיס (מלבד העובדה שטוטורו הוא יותר דב-צעצוע גדול, לעומת הדמות הדתית מעוררת-היראה המופיעה ב-"נארניה"). השפעת ספריו של לואיס גם יכולה להסביר כיצד השתרבבו מוטיבים דתיים-נוצריים (דוגמת סופו של הסרט "נאוסיקה") ליצירות של מיאזאקי.
מלבד קווי הדימיון החיצוניים, אפשר בהחלט לזהות תפיסות דומות אצל מיאזאקי ולואיס, במיוחד בכל הנוגע לחשיבותו ותקינותו של התא המשפחתי - יחסים בין הורים וילדיהם, ובין אחים ואחיות.

נרניה - אתר מעריצים (בעברית):
http://www.numenore.org/narnia/


קנג'י מיאזווה - יצירות שונות:

קנג'י מיאזווה הוא אחד מגדולי המשוררים שקמו ליפאן בתקופה המודרנית, ובמהלך חייו הקצרים (מ-1896 עד 1933), שנים בהם הוא חזה באינספור תהפוכות העוברות על מדינתו, הוא גם תרם לה יצירות-מופת של שירה שהפכו לקלאסיקה. יצירתו הידועה ביותר, "לילה ברכבת שביל החלב", אודות ילד הנוסע ברכבת אל הכוכבים ומגלה שהיא מעבירה נשמות מעולם החיים לעולם המתים (השראה ברורה למדי לסצנת הרכבת ב-"מסע המופלא"), נחשבת לאחד ממקורות ההשראה העיקריים למדע-הבדיוני המ
ודרני ביפאן. יצירה אחרת, "גוץ' הצ'לן", אודות מוסיקאי צעיר הלומד להצטיין במשלח-ידו, עובדה לסרט אנימציה שביים שותפו של מיאזאקי, איסאו טקהאטה, והיוותה גם השראה למיאזאקי בבואו לעבוד על "שירות המשלוחים של קיקי" והתסריט לסרט "לחישת הלב". בדומה למיאזאקי, גם מיאזווה היה פציפיסט שהתנגד לאלימות, והדגש בעבודתיו היה על הרמוניה בין בני-אדם ובין האדם והטבע.

קנג'י מיאזווה - אתר מעריצים:
http://www.kenji-world.net/english/


מקורות השראה קולנועיים:

לב אטמנוב – "מלכת השלג":

בשנות ה-60, אנימציה רוסית הייתה הדבר החם בקרב חובבי התחום ואנשי מקצוע שחיפשו אלטרנטיבה לאנימציה המסחרית האמריקאית. חברת Toei, שבאותה תקופה שלטה על מרבית תעשיית האנימציה ביפאן, נהגה לערוך לאנשיה הקרנות של יצירות אנימציה שונות מרחבי העולם, כדי לגוון את ההשפעה הסגנונית שלהם (באותה תקופה, חשוב לזכור, לא היו ביפאן מוסדות ללימוד אנימציה, ו-Toei נאלצה לקחת על עצמה גם את הכשרת העובדים שלה). אחד מאותם סרטים היה "מלכת השלג" (במקור - Snezhnaya koroleva) - עיבוד אנימציה לסיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן, שבוים על ידי הבמאי הרוסי לב אטמנוב. אחד מעובדי החברה שנכח באותה הקרנה היה מיאזאקי.
מיאזאקי, שחש אז כי העבודות השונות אותן הוא ביצע כאנימטור בחברה אינן מספקות אותו ולא נותנות ביטוי מספיק לכשרונו, שקל ברצינות לעזוב את החברה ולנטוש לחלוטין את תחום האנימציה. לדבריו, הצפייה בסרט עודדה אותו להמשיך במסלול בו הוא בחר: הסרט הראה לו כי אנימציה יכולה להגיע לשיאים רגשיים הזהים לאלו של סרטים מצולמים.
השפעתו של הסרט בולטת מאוד על דמויות וקווי עלילה שונים בסרטיו של מיאזאקי: הגיבורה משליכה את נעליה לנהר בתמורה למעבר בטוח בו (מזכיר מעט את צ'יהירו ב-"מסע המופלא"), רוכבת על איילים (כמו אשיטקה ב-"מונונוקי"), ומשוטטת במסדרונות האפלים של טירה מאיימת (בדומה ללופן ב-"קליוסטרו"). אנג'ל, הנער המעמיד פנים של דמות שלילית ומסייע לגיבורה בסתר, הוא כנראה ההשראה לדמותו של האקו ב-"המסע המופלא" (גם המראה של השניים דומה מעט), ומנהיגת השודדים שבחברתם הוא מתגורר מזכירה מעט את דולה, מנהיגת השודדים ב-"המצודה בשחקים". יותר מדמות אחת בסרט מזכירה את טיפוס ה-"זקנה החכמה" בסרטיו הרבים של מיאזאקי, והעיצוב של מלכת השלג עצמה מזכיר מאוד את העיצוב של אבושי ב-"מונונוקי" וקושנה ב-"נאוסיקה" (בכל הנוגע לקושנה, נראה כי ההשראה הגיעה עד ללבוש של הדמות!).

עוד מידע על הסרט:
http://www.keyframeonline.com/kf.php?op=details&a=400

ג'ולס באס וארתור רנקין - "חדת-הקרן האחרונה"

הבמאים האמריקאיים ג'ולס באס וארתור רנקין הפכו לשם מוביל בתעשיית האנימציה הטלוויזיונית בין שנת ה-60 לשנות ה-80 של המאה הקודמת, בעקבות שיתוף הפעולה שלהם עם האולפן היפאני Topcraft. במסגרת שיתוף פעולה זה, הפיקו שני הבמאים ספיישלים טלוויזיוניים רבים ששודרו בארה"ב מדי שנה, ולקראת סוף שנות ה-70 לקחו על עצמם גם משימה שאפתנית יותר - עיבודים לקלאסיקות של ספרות הפנטסיה. כך ביימו השניים, ביחד עם האולפן היפאני עיבודים ל-"ההוביט" ו-"שיבת המלך" של ג'.ר.ר. טולקין (ולמרות שהסרטים הללו רחוקים מלהיות יצירות מופת, הם עדיין טובים בהרבה מגרסת האנימציה המזעזעת של רלף בקשי ל-"שר הטבעות"). בשנת 1982, ביימו השניים בעזרת Topcraft את סרט האנימציה "חדת-הקרן האחרונה", עיבוד לספר הפנטסיה המוערך של פיטר ס. ביגל, אודות מסעה של חדת-קרן לאתר את שאר בנות-מינה שנעלמו. שנתיים מאוחר יותר, גויס Topcraft לצורך הנפשת סרטו של מיאזאקי "נאוסיקה מעמק הרוח". מיאזאקי ללא ספק זכה לראות את "חדת הקרן האחרונה" (שמעולם לא הופץ מסחרית ביפאן) לפני בימוי "נאוסיקה" - עדות לדבר ניתן לראות בעובדה שכותרות הפתיחה של שני הסרטים עושות שימוש באותו רעיון (שטיחי קיר). השפעה מרחיקת-לכת עוד יותר היתה לסרט על "המסע המופלא" שיצא למעלה משני עשורים אחריו: בשלב מוקדם של הסרט, הגיבורה מוחזקת בשבי על ידי מכשפה מרושעת, וניצלת על ידי העוזר שלה, שהוא קוסם צעיר ושאפתן - מזכיר את האקו ויובאבה? לא במקרה. על הכלוב בו מוחזקת הגיבורה ישנו מנעול, ההופך לפנים לעגניות - ממש כמו הדלתות למשרדה של יובאבה! בשלב מאוחר יותר, הגיבורה, שהפכה לאנושית, נאלצת להיאחז בזכרונותיה כדי שלא לאבד את זהותה (בדומה לצ'יהירו). והאביר שיוצא לזכות בלבה של הגיבורה קוטל דרקון, שנראה כמו הגרסה המרושעת של האקו.

פרדריק בק - "!Crac" וסרטים נוספים:

בראשית שנות ה-80, מיאזאקי ביקר בארה"ב במסגרת ניסיון כושל להפיק סרט אנימציה בשם "Little Nemo" על פי סדרת הקומיקס וסרטי האנימציה הקלאסיים של וינדזור מקיי, אבי האנימציה המודרנית. מיאזאקי נטש את הפרויקט בעקבות שורה של חילוקי דעות עם המפיקים, אך במהלך הביקור הוא הספיק להתרשם עמוקות מסרט אנימציה קצר בשם "!Crac" המתאר את תהליך התיעוש וההתיישבות במונטריאול דרך סיפורו של כסא-נדנדה. לדברי מיאזאקי, הצפייה בסרט "דיכאה אותו" מאחר והוא חש שעבודתו שלו יוצאת נפסדת מההשוואה עם אותו סרט. למרבה המזל, הדבר לא גרם למיאזאקי לפרוש מעשיית אנימציה, אלא דווקא לשאוב השראה מאותו סרט ויוצרו - האנימטור הקנדי פרדריק בק.
בק הוא צייר ואמן שנכנס לתחום האנימציה בשנות ה-60 של המאה הקודמת (והעשור הרביעי לחייו שלו). הקריירה שלו החלה כאנימטור "בשידור חי" בתכניות ילדים בטלוויזיה הקנדית, ובשנות ה-70 הוא עבר לבימוי סרטי אנימציה קצרים עבור רשות השידור של קנדה, שהופקו בתקציב מוגבל. הפריצה הגדולה של בק הגיעה בסוף אותו עשור עם הסרט "All Nothing" - וריאציה משעשעת על סיפור הבריאה התנ"כי, עם טויסט אקולוגי. "!Crac" הגיע ב-1980, והביא לבק את האוסקר הראשון שלו. שבע שנים לאחר מכן, ביים בק את סרטו הטוב ביותר - "האיש ששתל עצים", המבוסס על ספרו של ז'אן ג'יאונו, ומספר את סיפורו של יערן צרפתי קשיש, המביא מרפא לחוליה של המדינה בין שתי מלחמות העולם. סרט זה, הנחשב לאחת מיצירות המופת הגדולות של האנימציה המודרנית, הביא לבק את האוסקר השני שלו. ב-1993 ביים בק את סרטו האחרון כבמאי לפני פרישה - "הנהר האדיר" - שהוא שיעור מריר בהיסטוריה של נהר סט. לורנס בקנדה, והמפגעים הסביבתיים אותם הוא ספג לאורך שנות ההתיישבות במדינה.
סרטיו של בק שונים מאוד מרוב סרטי האנימציה המופקים כיום: חוויית הצפייה בהם מזכירה יותר קריאה בספר מאויר או התבוננות בציור-שמן שקם לתחייה. קל מאוד לאתר את המרכיבים שהשפיעו על עבודתו של מיאזאקי בסרטיו של בק: הניגודים העזים בין הטבע הפראי והתיעוש המודרני, והדימויים העזים של זיהום סביבתי ומלחמה מ-"האיש ששתל עצים" ו-"הנהר האדיר" מהדהדים ב-"הנסיכה מונונוקי". גם האווירה המשפחתית החמימה, וההתרפקות הנוסטלגית על ימים עברו ב-"!Crac" היו השראה ל-"טוטורו".
ברובד העמוק יותר, סרטיו של בק לימדו את מיאזאקי כי סביבה יכולה לספר סיפור לא פחות מדמויות: הגנים השקטים ב-"המצודה בשחקים" יערות-העד ב-"טוטורו" ו-"נאוסיקה", ורחובותיה של קוריקו ב-"קיקי" - כולם חייבים את התחושה ה-"חיה" שלהם להשראה אותה נתנו עבודותיו של בק למיאזאקי.

פרדריק בק - אתר רשמי:
http://www.awn.com/gallery/back/index.html


פול גרימולט - "רועת הצאן ומנקה הארובות":

"רועת הצאן ומנקה הארובות" (או The Curious Adventures of Mr. Wonderbird כפי שהוא נקרא באנגלית) הוא סרט אנימציה באורך מלא של הבמאי הצרפתי פול גרימולט, המבוסס על סיפור של הנס כריסטיאן אנדרסן. עלילת הסרט עוסקת בנער ונערה המתאהבים, ונאלצים להמלט מדיקטטור מרושע שהתאהב בנערה. מיאזאקי צפה בסרט לראשונה בשנות ה-60 וביחד עם "מלכת השלג", הוא מהווה כנראה את מקור ההשראה הסגנוני החזק ביותר על עבודתו. העיסוק הרציני של הסרט בנושאים כגון פאשיזם ופער מעמדי הרשימו אותו, ולדבריו שכנעו אותו כי אנימציה יכולה לפנות גם אל הקהל המבוגר. ב-"טירתו של קליוסטרו" ו-"המצודה בשחקים" מיאזאקי השאיל לא מעט מרכיבים מסרטו של גרימולט: טירה של דיקטטור מרושע, מלאה במלכודות, צבא של בריונים הסרים למרותו של אותו דיקטטור ונעזרים בכלי-רכב בעלי עיצוב מוזר, רובוט ענקי הנשלט על ידי אותו דיקטטור (שבשילוב עם הרובוטים מ-"מפלצות מכאניות" של האחים פליישר והרובוטים מ-"Silent Running", היווה כנראה את ההשראה לדמותם של הרובוטים ב-"המצודה בשחקים").


דאגלס טרמבול - Silent Running:

דאגלס טרמבול, איש אפקטים הוליוודי מוערך ("2001: אודיסיאה בחלל", "מפגשים מהסוג השלישי", "בלייד ראנר") ניסה פעמיים את כוחו בבימוי סרטים באורך מלא. סרטו הראשון כבמאי, "Silent Running", היה אחד מסרטי המדע-הבדיוני הראשונים (ואחד הסרטים ההוליוודיים הראשונים בכלל) שעסקו באקולוגיה. למרות שהגישה אותה מציג הסרט בנושא אינה בדיוק חופפת לזו של מיאזאקי, אין ספק כי מיאזאקי שאב מהסרט כמה רעיונות: המעבדה של נאוסיקה ו-"הגן הסודי" של הליידי אבושי נוצרו, כנראה, בהשראת החממות אותן מטפח גיבור "Silent Running". התמונה הסוגרת של הסרט (זהירות! ספוילר!) בה נראה היער המרחף בחלל, מטופל על ידי רובוט בעל עין אחת, היתה כנראה ההשראה העיקרית לעיצוב האי המעופף לפוטה בסרט "המצודה בשחקים".

על דאגלס טרמבול ו-Silent Running:
http://www.sf-f.org.il/story_729


יאנג-דינס סיאן ו-ואנג שוצ'אן - נצחונו של הנסיך נאיה נגד מלך הדרקונים

"נצחונו של הנסיך נאיה נגד מלך הדרקונים" (במקור - Nezha nao hai) הופק ב-1979 והיה ניסיון של אולפני האנימציה בשנחאי להפיק סרט באורך מלא שיתחרה בהפקות מארה"ב ויפאן. הסרט, המבוסס על אגדה סינית ידועה, מתאר את מאבקו של נסיך סיני כנגד דרקונים מרושעים. הסרט זכה להערכה רבה, והוקרן במסגרת פסטיבל קאן ב-1980 (הוא גם שודר בטלוויזיה הישראלית לקראת סוף העשור). בין מעריצי הסרט היה גם מיאזאקי, שביקר ביחד עם טקהאטה באולפנים בשנחאי ב-1984, זמן קצר לאחר יציאת "נאוסיקה", והעניק לאנימטורים שעבדו שם מתנה - עותק של הסרט. מיאזאקי הביע את הערכתו לעוצמה הרגשית הרבה של הסרט, וניכר כי עיצוב הדרקונים בסרט היווה השראה לעיצוב של האקו ב-"המסע המופלא".

על דמותו המיתולוגית של נאיה:

http://en.wikipedia.org/wiki/Nezha


ג'ורג' לוקאס - "מלחמת הכוכבים":

הצלחת סרטו של ג'ורג' לוקאס "מלחמת הכוכבים" בתקופה בה החל מיאזאקי לביים סרטי קולנוע (סוף שנות ה-70) היוותה השראה ליוצרים רבים באנימציה היפאנית, ומיאזאקי בכלל זה. העיצובים הראשונים לדמותה של הנסיכה נאוסיקה, למשל, הזכירו מאוד את הנסיכה ליאה (כולל תסרוקת ה-"עוגיות דניות"). ההתייחסות הישירה ביותר ל-"מלחמת הכוכבים" בסרט של מיאזאקי קיימת ב-"המצודה בשחקים": הסצנה בה מדגים מוסקה את השימוש בכלי הנשק של האי לפוטה זהה כמעט לחלוטין לסצנה בה מדגים לראשונה המושל טארקין את עוצמתו של כוכב-המוות ב-"מלחמת הכוכבים": מספר תותחים נטענים ויורים, כאשר היריה מרוכזת לקרן אחת המכוונת למטרה. בשני הסרטים, הדבר נעשה מול עיניה של צעירה מבוהלת (ליאה ב-"מלחמת הכוכבים" ושיטה - שבשלב זה מכונה "נסיכה" על ידי מוסקה - בסרטו של מיאזאקי), ומערב חילול והשחטה של "עולם-הבית" של אותה צעירה (אלדראן ב-"מלחמת הכוכבים", לפוטה בסרטו של מיאזאקי). אך הסצנה גם מעידה על השוני באופיים של שני הבמאים: מוסקה מדגים את השימוש בנשק של האי על מטרת-סרק, בעוד שטארקין משמיד עולם שלם. בניגוד ללוקאס, מיאזאקי לא חש צורך לבצע ג'נוסייד על המסך כדי להבהיר את הנקודה שלו.

מלחמת הכוכבים - אתר רשמי:
http://www.starwars.com/


יורי נורסטיין - "סיפור הסיפורים"

"סיפור הסיפורים", סרט האנימציה הקצר של הבמאי הרוסי יורי נורסטיין מ-1979, הוכתר פעמיים בתואר "סרט האנימציה הטוב ביותר בכל הזמנים". הסרט, שנעשה על-ידי מגזרות נייר, הוא לחלוטין נטול עלילה או נראטיב מרכזי כלשהו: מדובר בקולאז' של זכרונות ודימויים מילדותו של הבמאי, המופיעים ברצף (וחלקם חוזרים על עצמם) המעניק לצופה תחושה סהרורית, כמו צפייה בחלום. הסרט יצא לאקרנים לאחר מאבק קשה עם מוסדות הצנזורה בברית-המועצות, שחשדו כי נורסטיין מנסה להעביר "מסרים סמויים" כנגד המשטר הקומוניסטי בסרטו. מאבקים מסוג זה ליוו את נורסטיין לאורך מרבית הקריירה שלו, ומנעו ממנו להופיע בפסטיבלים הרבים בעולם בהם קיבלו סרטיו אותות-הוקרה. רק לאחר נפילת ברית-המועצות יכול היה נורסטיין להכיר מקרוב את מעריציו הרבים בעולם ורק ממש לאחרונה נעשה ניסיון לחבר ספר אקדמי רציני העוסק בו ובסרטיו (הספר - Yuri Norstein's Tale of Tales An Animator's Journey של החוקרת קלייר קיטסון - מומלץ מאוד). מיאזאקי הוא אחד ממעריציו הגדולים של נורסטיין, ואף ארגן להם רטרוספקטיבה במוזיאון של סטודיו ג'יבלי. למרות שקשה להצביע על מרכיבים סגנוניים או סיפוריים אותם שאב מיאזאקי מנורסטיין, אין ספק שההתמודדות המדהימה בישירותה של נורסטיין עם האוטוביוגרפיה הפרטית שלו השפיעה עמוקות על מיאזאקי בבואו לביים את "שכני טוטורו" ו-"החזיר האדום".


סטיבן ספילברג - "אי.טי." וסרטים נוספים:

לעיתים, בניסיון למצוא מקביל קולנועי למיאזאקי במערב או בתעשיית הסרטים המצולמת, יש המכנים אותו "וולט דיסני של יפאן" או "אקירה קורוסוואה של האנימציה". שני הכינויים האלה לא ממש מתאימים. וולט דיסני היה בעיקר איש עסקים, שכישוריו כאמן ואנימטור היו בינוניים ומטה, והוא הפקיד אנשים מוכשרים ממנו על הכנת הסרטים אותם הוא הפיק ברגע שיכול היה להרשות זאת לעצמו; מיאזאקי נוהג, עד עצם היום הזה, לצייר במו ידיו חלקים שונים בסרטיו. קורוסוואה זכה להערכה כאחד מאנשי הקולנוע הגדולים ביותר שקמו ליפאן, אך ביפאן עצמה, סרטיו זכו להתעלמות קרירה מצד הקהל; מיאזאקי הוא, ללא ספק, הבמאי המקומי המצליח ביותר קופתית בהיסטוריה של הקולנוע היפאני.
אם מנסים למצוא תופעה קולנועית מקבילה למיאזאקי, השוואה יותר קולעת תהייה כנראה לבמאי סטיבן ספילברג. בדומה לסרטיו של מיאזאקי, גם סרטיו של ספילברג זכו בו-בזמן להצלחה מסחרית עצומה ולהערכה ביקורתית לא-פחותה; הקריירה שלהם אף התקדמה במסלולים דומים (עבודה בטלוויזיה לאורך שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, תחילת הקריירה כבמאי קולנוע באמצע-סוף שנות ה-70, בימוי סרטים פופולאריים לאורך שנות ה-80 ומעבר לסרטים רציניים ובוגרים יותר בשנות ה-90). גם מיאזאקי וגם ספילברג הכניסו מגע אומנותי לקולנוע הפופולארי - ספילברג לקולנוע המצולם, מיאזאקי לקולנוע המונפש. ונקודת המפגש המהותית יותר: גם מיאזאקי וגם ספילברג מביימים סרטים רגשיים מאוד - יש האומרים, רגשיים מדי (והפנייה של ספילברג אל הרגש - שתמיד נראתה בעיני מבקרים כבאה על חשבון האינטלקט - מנעה ממנו במשך שנים את ההערכה הביקורתית שהוא היה ראוי לה).
מבין כל סרטיו של ספילברג, ל-"אי.טי." הייתה כנראה ההשפעה הגדולה ביותר על סרטיו של מיאזאקי. הסרט החזיק, במשך 15 שנים מאז צאתו
(מ-1982 עד 1997) בתואר הסרט המצליח ביותר קופתית ביפאן; הוא הודח ממעמד זה על ידי "הנסיכה מונונוקי" של מיאזאקי. ישנן נקודות דמיון בין "אי.טי." לסרטיו השונים של מיאזאקי: מהמסגרת העלילתית של דמות הנופלת מהשמיים ונרדפת על ידי סוכני ממשלה ("המצודה בשחקים"), ועד להתגברות על משבר רגשי/משפחתי דרך נוכחותו של יצור לא-אנושי ("שכני טוטורו"). נקודת הדמיון הויזואלית הברורה ביותר, היא כמובן סצנת ה-"טיסה לאור ירח" ב-"טוטורו" שמתכתבת ישירות עם האופניים המעופפים ב-"אי.טי.".
השפעה נוספת עשויה להיות ל-"שודדי התיבה האבודה" על "המצודה בשחקים" - קיימים קווי דמיון עלילתיים, אם כי ההקבלה בסצנות חזקה הרבה פחות. ייתכן בהחלט כי מדובר בהשפעה הדדית: ישנן שמועות כי ספילברג ראה את "טירתו של קליוסטרו" וכינה את הסרט "אחד מסרטי האקשן/הרפתקאות הטובים ביותר שנעשו אי פעם - באנימציה או מחוץ לה!". שמועה זו מעולם אושרה, אך הציטוט מופיע גם על גב העטיפה של המהדורה האמריקאית של "קליוסטרו". הסרט האחרון בסדרת "אינדיאנה ג'ונס" - "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" - מכיל קטעים רבים המזכירים את "קליוסטרו", אך לא משהו שניתן להצביע עליו במובהק כעל השפעה ישירה.

סטיבן ספילברג - אתר מעריצים:
http://www.spielbergfilms.com/


מקס ודייויד פליישר - סרטי "סופרמן":

שמם של האחים מקס ודייויד פליישר כמעט ואינו ידוע כיום למי שאינם מצויים בפרטי ההיסטוריה של האנימציה, אך בין שנות ה-20 לשנות ה-40 של המאה הקודמת, האולפן שברשותם היה המתחרה העיקרי של אימפריית האנימציה המתהווה אותה הקימו האחים וולט ורוי דיסני. למעשה, לאורך מרבית שנות קיומו של האולפן שלהם, ידם של האחים פליישר הייתה על העליונה בתחרות הזו: בתקופה בה שלטו בכיפה סרטי אנימציה קצרים (לפני "שלגיה ושבעת הגמדים" של דיסני - סרט האנימציה הראשון באורך מלא), הסרטים אותם ביימו האחים פליישר - במיוחד עיבודי האנימציה לסדרת הקומיקס "פופאיי" - היו פופולאריים ומצליחים הרבה יותר מהסרטים אותם הפיקו באולפני דיסני. וולט דיסני עצמו עודד את אנשי האולפן שלו לצפות בסרטים אותם הפיקו וביימו האחים פליישר, כדי ללמוד מהם טכניקות חדשות.
האולפן אותו הקימו האחים פליישר קרס בעקבות ניהול כלכלי גרו
ע, וניסיון כושל לעבור מהפקת סרטים קצרים להפקת סרטים באורך מלא. אך דווקא בשנים האחרונות לקיומו של האולפן שלהם - בין 1942 ל-1943 - השלימו האחים פליישר את הפרויקט הנחשב להישג הגדול ביותר שלהם: סדרה של 17 סרטים קצרים אודות דמותו של גיבור הקומיקס סופרמן. סרטים אלה הם מפגן כוח של אומנות האנימציה של אותה תקופה במיטבה – חגיגה של עיצוב יפיפה, צבעים עזים, והנפשה עשירה. הסרט הידוע ביותר מבין הסרטים שבוימו בסדרה הוא "Mechanical Monsters" - בו יוצא סופרמן כנגד מדען מרושע העושה שימוש בצבא של רובוטים ענקיים.
הרובוטים האלה היו, כמובן, ההשראה הישירה לרובוטים הענקיים ב-"המצודה בשחקים". למעשה, מיאזאקי כבר כלל הומאז' לסרט באחת מעבודותיו המוקדמות יותר: באחד מפרקי הסדרה "לופן השלישי" מתייצבים הגיבורים מול רובוט ענק, כאשר אחד מהם אומר "זה בדיוק כמו בסרט ההוא על סופרמן...".
השפעתם של האחים פליישר על מיאזאקי ניכרת הרבה מעבר למחווה שהוא עשה לסרטם. הסרטים אותם הם ביימו שילבו אהבה וסקרנות גדולה מאוד בכל הנוגע למדע וטכנולוגיה, אך גם הכרה בסכנות הפוטנציאליות הגלומות בה. דילמה זו מנחה גם חלק גדול מסרטיו המוקדמים של מיאזאקי.
רובד עמוק יותר בהשפעתם של האחים פליישר על מיאזאקי היה היכולת אותה הם הפגינו ליצירת עולמות משכנעים בסרטיהם. הסרטים שהופקו באולפני דיסני - עוד בתקופת הסרטים הקצרים, המשך בתקופת הסרטים באורך מלא - התרחשו על רקע פנטסטי, אבל חסרו את התחושה של עולם פנטסיה חי ונושם. הגיבורים שלהם נעו ממקום למקום, ללא תחושה שישנו איזשהו גורם מקשר בין אותם מקומות (וזו בעיה שניכרת, עדיין, במרבית סרטי וסדרות האנימציה המופקים כיום - ולמעשה, במרבית סרטי המד"ב/פנטסיה המופקים כיום). האחים פליישר לקחו את הצופים שלהם לא רק לאורך ולרוחב של העולמות בהם התרחשו הסרטים שלהם, אלא גם מעל ומתחת להם. זהו בפירוש אחד השיעורים החשובים אותם הפנים מיאזאקי בעת עשיית סרטיו.

על סופרמן והאחים פליישר:
http://space.ort.org.il/sci/scripts/article.asp?item=282452172&pc=201345604


אקירה קורוסוואה - "ראן"

אקירה קורוסוואה, מגדולי במאי הקולנוע שקמו ליפאן, איחד בסרטיו בין המזרח והמערב כפי שמעט מאוד הצליחו לעשות לפניו או אחריו. קורוסוואה היה גם מעריץ של מיאזאקי, שהביע הערכה לסרטו "שכני טוטורו", וציין כי הוא מעולם לא האמין שסרט אנימציה יכול לרגש כל-כך. ישנן טענות לפיהן סרטו של קורוסוואה "חלומות" שאל מספר דימויים מסרטיו של מיאזאקי.
מיאזאקי עצמו העריץ את עבודתו של קורוסוואה, ובמיוחד את יצירת המופת הגדולה שלו "ראן" - עיבוד יפאני-תקופתי לעלילת "המלך ליר" של שייקספיר. הסצנה הפותחת של הסרט, בה הלורד הידטורה מחזיק קשת-מתוחה בעת ציד-חזירים, היוותה מקור השראה מובהק לסצינות הלוחמה של אשיטקה ב-"הנסיכה מונונוקי".