שירות המשלוחים של קיקי
שם מקורי: Majo no Takkyuubin


שם אנגלי: Kiki's Delivery Service


שנת הקרנה ראשונה: 1989

זמינות באמריקה: DVD, וידאו בדיבוב אנגלי
קיקי היא מכשפה צעירה באירופה חלופית של שנות ה-50 בה מלחמת העולם השנייה לא התרחשה. כאשר היא מגיעה לגיל 13 היא מחוייבת, על פי המסורת, לעזוב את ביתה בכפר כדי להפיץ את הקסם במקום אחר ביבשת. היא מגיעה לעיר אירופאית בשם קוריקו, ומוצאת מקום מגורים ועבודה אצל בעלת מאפייה טובת לב בשם אוסונו. הסרט עוקב אחר הנסיונות הלא מוצלחים שלה לפתוח שירות משלוחים מעופף, הבדידות והקושי שלה למצוא חברים, והחשש שלה להיכשל בשליחותה.







"שירות המשלוחים של קיקי" מבוסס על ספר ילדים יפאני פופולארי של הסופרת אייקו קאדונו. כאשר אולפני ג'יבלי קנו את זכויות ההסרטה של הספר, מיאזאקי לא תכנן לביים אותו, והמשימה הוטלה על אחד הבמאים הצעירים יותר של הסטודיו. אך לאחר שהטיוטה של אותו במאי צעיר לא היתה מספיק טובה, לדעתו של מיאזאקי, הוא גנז אותה, החל לעבוד על טיוטה משלו, ולבסוף לקח על עצמו את בימוי הסרט. "קיקי" הוא החלק השני בטרילוגיית הסרטים של מיאזאקי בה עוברות הדמויות 'טקס חניכה'. טקס החניכה של קיקי מודגש יותר מזה של גיבורות "טוטורו", אך הסרטים בנויים בצורה דומה – נטולי עלילה מרכזית של ממש, כמעט חסרי קונפליקטים (להוציא את הקלימקס), מורכבים מאפיזודות קטנות בחיי הגיבורות. אך ישנה הרגשה כי בניגוד ל-"טוטורו", אשר היה התפרצות פראית של רגש, המבנה הסיפורי של "קיקי" הוא זהיר, מחושב ומאורגן יותר, ולפיכך מושך יותר אך גם אישי פחות. למרות זאת, מיאזאקי מצא בדיעבד דרך להכניס מימד אישי גם לסרט הזה.

אהבתו הגדולה של מיאזאקי לנופים אירופאים מגיעה לשיאה ב-"קיקי", בתיאור הנופים של העיר קוריקו – שילוב בין הערים של חוף הים הבלטי ואלו של חוף הים התיכון (מעין 'קוקטייל' של ליסבון, סטוקהולם, פאריס ונאפולי). גם האובססיה של מיאזאקי לתעופה זוכה כאן לקריצה בסצינות בהן קיקי רוכבת על המטאטא שלה ובדמותו של
הנער חובב התעופה טומבו (המייצג, אולי, את מיאזאקי עצמו?) שמתאהב בה. אפשר לעמוד כאן על הבדל מהותי נוסף בין "טוטורו" ל-"קיקי". בעוד ש-"טוטורו" האדיר את חיי הכפר ונופי הטבע, "קיקי" מנסה לצייר תמונה אידיאלית של החיים בעיר. אמנם ישנה בסרט ביקורת על החברה העירונית המנוכרת – במיוחד בזעזוע של קיקי מהתנהגותם המוחצנת של ילדי העיר וחוסר הכבוד שהם מגלים כלפי המבוגרים, אך התמונה אותה מצייר מיאזאקי בסרט היא תמונה אוטופית מאוד, של חברה בה הטבע והטכנולוגיה העירונית חיים בשלום זה לצד זו, ואף אחד מהם אינו בא על חשבון השני.

טקס החניכה אותו עוברת גיבורת הסרט מיוצג על ידי שלוש הדמויות הנשיות הדומיננטיות בו: קיקי, הגיבורה, אורסולה, האומנית איתה היא מתיידדת ואוסנו, בעלת המאפייה אצלה היא מתגוררת ועובדת. קיקי נמצאת בשלב הנמוך ביותר של החניכה: יש לה כוונות טובות, רצון ואמביציה, אבל חסרת ביטחון ובעלת נטייה להתייאש ולוותר, עדיין מגששת באפילה בחיפוש אחר הדרך הנכונה. בשלב השני, הגבוה יותר, נמצאת אורסולה – אומנית צעירה (מבוגרת מקיקי בכ-6 שנים). אורסולה היא אשה עצמאית שהגיעה לידי מימוש עצמי ומצאה את יעודה בחיים – אבל היא חיה מחוץ לחברה ה-'רגילה': היא גרה בבקתה ביער מחוץ לעיר. לכן את סופה של החניכה מייצגת אוסנו, דמות שעברה את השלב בו נמצאת אורסולה והשתלבה בחברה: היא מצליחה לשמור על הזהות העצמאית שלה תוך כדי השתלבות ותרומה לחברה (ממש כמו אימה של קיקי) והיא המודל לחיקוי אליו שואפת הגיבורה. מובן שהיא אינה מגיעה אליו בסופו של הסרט: למעשה, היא עדיין רחוקה גם מהשלב השני בו נמצאת אורסולה, אך היא ביצעה צעד משמעותי בדרך אל מטרה זו.

הדגשת טקס החניכה של קיקי בסרט, אשר מגיע לשיאו לקראת הקליימקס (בו היא חייבת להתגבר על הספקות שמקוננים בה כדי למנוע אסון שעתיד להתרחש) הביא לסכסוך בין מיאזאקי לסופרת אייקו קאדונו אשר חיברה את הספר. הסופרת לא אהבה את העובדה שמיאזאקי החליט להכניס קונפליקט כדי ליצור שיא אליו מוביל הסרט (מיאזאקי טען להגנתו כי בניגוד לספר, אף אחד לא יצפה בסרט שהוא נטול קונפליקטים לחלוטין). אך דווקא סיום זה – אשר מסכם את כל התלאות אותן עברה הגיבורה ומעניק לה את הכח להגבר עליהן – הוא הסיום ההולם לסרט. כאשר נשאל מיאזאקי מה אמור לייצג מסע החניכה של קיקי, הוא ענה כי מסע זה מזכיר לו את ניסיונותיהם של צע
ירים להשתלב בתעשיית האנימציה – כאשר בשלב הראשון שלהם הם צריכים להתמודד עם עבודה קשה, סיזיפית ולא מתגמלת ולאט לאט הם מצליחים להשתלב ולהצליח במסלול החיים אותו בחרו. כך הפך "שירות המשלוחים של קיקי" – סרט שהתבסס על ספר, ושלא היה אמור להיות מבויים על ידי מיאזאקי מלכתחילה – ליצירת מופת נוספת בעלת גוונים אישיים של הבמאי.