המצודה בשחקים
שם מקורי: Tenkuu no Shiro Rapyuta


שם אנגלי: Castle in the Sky


שנת הקרנה ראשונה: 1986

זמינות באמריקה: DVD, וידאו בדיבוב אנגלי
במדינה דמוית אנגליה של המאה ה-19, בה ספינות אוויר מעופפות הן אמצעי תחבורה יומיומי ונפוץ, כורה פחם צעיר בשם פאזו חולם להוכיח את דבר קיומו של האי המעופף האגדי 'לפוטה'. אביו של פאזו הצליח לראות האי לפני מותו ואף צילם תמונה מטושטשת שלו, אך איש לא האמין לו. אדם אחר המחפש אחר מיקומו של האי, ממטרות הרבה פחות נאצלות, הוא סוכן ממשלתי מרושע בשם מושקה. מושקה מעוניין להשתלט על הרובוטים המנהלים את האי ולהפוך אותם לכלי מלחמה. לשם כך הוא חוטף נערה בשם שיטה, שדם משפחת האצולה של האי זורם בעורקיה, וברשותה תכשיט מסתורי שיכול להצביע על הכיוון אליו. בסיועה של חבורת פיראטים אוויריים מציל פאזו את שיטה, ויחד הם יוצאים במסע אל האי כדי לעצור את מושקה וכנופייתו.






כמו מרבית סרטיו של מיאזאקי, גם "המצודה בשחקים" החל את דרכו כטיוטה לפרוייקט אחר שנדחתה. בשנות ה-70, בשיאה של קריירת הטלוויזיה שלו, כתב מיאזאקי טיוטה לסדרה בשם "מסביב לעולם בשמונים יום דרך הים" בהשראת ספריו של ז'ול וורן, אשר עסקה בשני יתומים הנרדפים על ידי סוכני הממשלה וניצלים על ידי קפטן נמו, מפקד הצוללת נאוטילוס. אולפני Toho דחו את התסריט. כעשור לאחר מכן, בבואו לביים את סרטו השלישי (והראשון אותו ביים במסגרת האולפן שלו, סטודיו ג'יבלי), החליט מיאזאקי להחיות את הרעיון – עם מספר שינויים. העלילה עברה ממצולות הים לטריטוריה הרבה יותר טבעית עבור מיאזאקי – השמיים. לסיפור נוסף גם גוון פוליטי מעניין – תמונת העולם בו עוצבה בהשראת טיול אותו ערך מיאזאקי שנתיים לפני כן בוויילס, שם הוא התרשם עמוקות מהמאבק שניהלו כורי הפחם נגד ממשלת בריטניה אשר ניסתה לסגור את המכרות. למיאזאקי היה דימוי רומנטי על הוולשים – צאצאיהם של הקלטים אשר נרמסו תחת המגף האימפריאליסטית של הרומאים (מלחמות בין המעצמות לאורך ההיסטוריה היו מקור השראה עיקרי ל-"נאוסיקה").

מבחינה סגנונית (אם כי לא בהכרח תוכנית) "המצוד
ה בשחקים" מייצג את סרטיו של מיאזאקי בצורה הטובה ביותר – דבר הבא לידי ביטוי בדמויות והנופים שעוצבו בהשראת ספרות הילדים האירופאית הקלאסית (ז'ול וורן, כאמור, היה מקור השראה חשוב לעלילת הסרט, האי המעופף לפוטה הגיע מספריו של ג'ונתן סוויפט). אהבתו הגדולה של מיאזאקי לתעופה בכלל וכלי תעופה בפרט ניכרת גם היא בסרט, החל מספינות האוויר ועד למטוסים הקטנים של הפיראטים (שיש יותר מדמיון חולף בינם ובין חרקי הענק ב-"נאוסיקה").

ב-"המצודה בשחקים" הפנה מיאזאקי, בפעם הראשונה, אצבע מאשימה כלפי מי שלדעתו מהווה את הגורם העיקרי לתחלואי החברה – השלטון, אשר ממניעים אופורטוניסטיים רומס את חיי הפרט, ולצדו 'הזרוע המבצעת' – הצבא. דמותם של מושקה, הסוכן הממשלתי, ויד ימינו, הגנרל (אשר מוצג בסרט באופן נלעג) מייצגים את הגישה הזאת. גם "נאוסיקה" יצא כנגד מדיניות מן הסוג הזה, אך הוא התמקד במיליטריזם והציג מודל של חברה תקינה שאינה מיליטנטית – עמק הרוח. המודל החיובי אשר מוצג ב-"המצודה בשחקים" הוא קהילת הכורים המקומית – אך הסרט אינו צובע את סיכוייה של קהילה כזו לשמש אלטרנטיבה לשלטון מרכזי בצבעים אופטימיים. כמובן שישנה קהילה אלטרנטיבית נוספת – חבורת השודדים – אך גם היא אינה מוצגת כפתרון לבעיות החברה. החלופה האידיאלית לדיקטטורה אינה אנרכיה. מהו, אם כן, הפתרון המוצע ב-"המצודה בשחקים"? הסרט אינו מספק פתרון כזה. יתכן שאפיזודת הסיום של "נאוסיקה" לימדה את מיאזאקי בדרך הקשה שלא לחפש פתרונות קלים מדי, למרות שבסרט מאוחר יותר ("שירות המשלוחים של קיקי") הוא יעשה ניסיון נוסף לצייר תמונה של חברה אידיאלית.

נושא אחר אשר עולה בסרט, ומתקשר ישירות לנושא הקודם, הוא שימוש לא זהיר בטכנולוגיה. "המצודה בשחקים" אינו סרט טכנופובי – הרובוטים הענקיים אשר שולטים על האי מסוגלים לשמש כמטפחים ומגנים שלו, בדיוק כפי שהם יכולים לשמש ככלי נשק רצחניים. המפתח מצוי, כמובן, בידיו של מי שעושה בהם שימוש ובשאלה האם אותו אדם מבין עד תומו את ההשלכות של השימוש הזה. האנלוגיה לשימוש של מדינות בכלי נשק לא קונבנציונליים היא ברורה. גם נושא זה עלה ב-"נאוסיקה" ואפשר בהחלט למצוא דמיון בין סצינת הקליימקס של "נאוסיקה" ובין הסצינה בה רובוט יוצא מכלל שליטה בשלב מוקדם הרבה יותר של "המצודה בשחקים" – אך בניגוד ל-"נאוסיקה
", מיאזאקי נמנע מלתת לסצינה הזאת פתרון חד וחלק (בוודאי שלא כזה אשר מרמז על התרחשותו של נס דתי). שוב הוא מציג את הבעיה – אך מניח לצופים להחליט על הפתרון הראוי.

אם יש חיסרון לסרט, הוא מצוי בעיקר בהצגת הדמות הנשית הראשית בו – שיטה. שיטה היא דמות חלשה ודהויה – 'עלמה במצוקה' שהתפקיד האקטיבי העיקרי שלה בסרט הוא לבשל ולשטוף כלים – דמות המזכירה יותר את קלאריס מ-"טירתו של קליוסטרו" מאשר את נאוסיקה. מוצג גם מודל חלופי – מנהיגת השודדים – אך בדומה לפוג'יקו ב-"טירתו של קליוסטרו" (שהיתה המודל החלופי לקלאריס) מנהיגת השודדים היא דמות משולי החברה.

אך החיסרון הזה הוא הפגם הכמעט יחיד בסרט, שאם מתעלמים ממנו מגיעים למסקנה כי הוא מהווה את הפעם הראשונה בה הצליח מיאזאקי ליצור יצירת מופת שלמה ועקבית: הרפתקה סוחפת אשר דנה בנושאים רציניים, אך מסרבת לתת להם פתרונות קלים וגורמת לצופה לחשוב עליהם הרבה אחרי כותרות הסיום.