נאוסיקה מעמק הרוח
שם מקורי: Kaze No Tani No Naushika


שם אנגלי: Nausicaa of the Valley of Wind או Warriors of the Wind


שנת הקרנה ראשונה: 1984

זמינות באמריקה: ספרי קומיקס
בעולם שנחרב לאחר שואה גרעינית ('שבעת ימי האש') נסוגה החברה האנושית למצב דמוי ימי הביניים. על עולם זה חולש יער ענק שפולט לאטמוספירה גזים רעילים. היער נשלט על ידי חרקי ענק ותולעי ענק המכונות 'אום'. על השליטה בשטחים שנותרו ראויים למחייה נלחמות שתי ממלכות – הטולמקים והפג'יטיי. בגבול היער הרעיל, בין שתי הממלכות, נמצא עמק הרוח – קהילה קטנה ושלווה אשר מונהגת על ידי הנסיכה נאוסיקה, שחיה בשלום ומסוגלת לתקשר עם יושבי היער. כאשר מנסים הטולמקים והפג'יטיי לנצל את היער ותולעי האום לצרכי המלחמה בינם, יוצאת נאוסיקה כדי להציל את היער ולהשכין שלום בין שתי הממלכות.










"נאוסיקה" בויים על ידי מיאזאקי ב-1984, כמעט חמש שנים לאחר סרט הבכורה שלו "לופן השלישי: טירתו של קליוסטרו". בזמן שחלף בין עשיית שני הסרטים החל מיאזאקי לעבוד על סדרת מאנגה (קומיקס יפאני) בשם "נאוסיקה מעמק הרוח". שנתיים מאוחר יותר הוא קיבל הצעה לביים סרט שיתבסס על אותה סדרה. סדרת המאנגה היתה אז בשלב מוקדם מאוד ומיאזאקי עצמו לא ידע (על פי הודאתו שלו) כיצד הוא עתיד לסיים אותה. למרות זאת, כבר באותו שלב היה לסדרה מבנה עלילתי סבוך ומורכב – היה ברור שאי אפשר להעביר אותה בשלמותה מהנייר אל המסך. מיאזאקי בחר להתמקד במאבק בין הטולמקים לפג'יטיי ולהפוך את קו העלילה הזה לליניארי יותר ומסובך פחות מאשר היה במאנגה. הסרט הושלם בתוך פרק זמן לא שפוי של 8 חודשים. גם לאחר השלמת הסרט וצאתו למסכים המשיך מיאזאקי לעבוד על המאנגה בהפסקות שבין העבודה על סרטיו. התהליך נמשך זמן רב, והסדרה הושלמה לבסוף ב-1994 – 12 שנים לאחר שמיאזאקי החל לעבוד עליה ו-10 שנים לאחר צאת הסרט. התוצאה הסופית הייתה שונה מאוד מהסרט, ולמעשה נראה כאילו ביקשה להתרחק ממנו במכוון.

"נאוסיקה" הוא סרט מדהים ביופיו. בהתחשב בפרק הזמן הקצר בו נעשה ובעובדה שהוא נעשה כולו בעבודת יד ללא מחשבים – אי אפשר שלא להתפעל מכך שהוא גורם למרבית סרטי האנימציה שנעשים כיום (בצו
ותים של מאות אנשים ובעזרת ציוד היי-טק משוכלל) להיראות חיוורים למדי. מחזות מרהיבים כמו קרבות האוויר בסרט, מאורות ה-'אום' ונחילי חרקי הענק המעופפים הם פשוט עוצרי נשימה.

"נאוסיקה" היה למעשה הסרט הראשון בו הפגין מיאזאקי את הכישורים והמאפיינים שיהפכו אותו לגדול במאי האנימציה של יפאן ואשר הצביע על הפילוסופיה והאידיאולוגיה שהנחו אותו בבואו לביים את סרטיו. הדבר ניכר, בראש ובראשונה, בדמותה של גיבורת הסרט, הנסיכה נאוסיקה. נאוסיקה היא מעין אבטיפוס לגיבורות הנשיות בסרטיו הבאים של מיאזאקי – עצמאית, חזקה, נחושה – היפוכה הגמור של קלאריס השברירית מ-"טירתו של קליוסטרו".

אך לדמותה של נאוסיקה יש גם חיסרון עיקרי: היא יותר מדי מושלמת, דמות 'משעממת' ללא חסרונות או צדדים אפלים. יש לציין כי המאפיין הזה משוטף לרבים מגיבוריו של מיאזאקי – גברים או נשים. אולי בתור 'נגטיב' לדמותה של נאוסיקה מוצגת דמותה של קושנה, נסיכת הטולמקים – כמו נאוסיקה היא אישה חזקה ועצמאית, אך בניגוד אליה, היא אופורטוניסטית, חמדנית ואלימה. מעניין לעמוד, בהקשר זה, על אחד ההבדלים בין דמותה של נאוסיקה בסרט ובמאנגה – בסרט היא כמעט ואינה משתמשת באלימות והנסיונות שלה להשכין שלום בין הממלכות מתמקדים בהטפה. במאנגה, לעומת זאת, היא משתתפת פעמים רבות (גם אם בעול כורחה) בלחימה בין הצדדים השונים. כמובן שגישתו של מיאזאקי, הדוגלת באי-אלימות ובפתרונות של שלום, מוצגת כאן במלוא חריפותה – אך גם באור נאיבי מעט.

עוד היבט אידיאולוגי במשנתו של מיאזאקי אשר זוכה בסרט לטיפול פשטני מעט הוא גישתו הפוליטית המרכסיסטית (באותה תקופה). 'עמק הרוח' מוצג בסרט כמעין אוטופיה שוויונית, שבה כל אחד עושה כפי יכולתו ומקבל בדיוק לפי צרכיו, ומתקיים בשלווה ובשלום לצד היער הרעיל, בניגוד לממלכות האחרות (אשר נדמה כי הן נענשות על ידי היער על התנהגותן האימפריאליסטית הדורסנית). שוב – תמונת עולם נאיבית למדי (בעיקר כאשר נזכרים שהעמק הוא למעשה מונרכיה), אך דווקא בהיבט זה של הסרט קיימת התנגשות מפתיעה. סופו של הסרט – בו מתרחש מעין נס דתי, בעקבותיו כל הדמויות השליליות 'חוזרות בתשובה' – עומד בסתירה כמעט מוחלטת לאידיאולוגיה המרכסיסטית של מיאזאקי, שנרתע עד היום ממשמעויות דתיות שמנסים לייחס לסרטיו (והוא הביע מספר פעמים את חוסר-אהדתו לדתות מא
ורגנות בכלל). כאמור, בעת הכנת הסרט הייתה העבודה על המאנגה רחוקה מסיום ומיאזאקי הודה שסופו של הסרט נוצר כי היה עליו 'לסיים אותו בצורה כלשהי'. סופה של סדרת המאנגה, כמובן, שונה בתכלית.

כמעט כל המבקרים, חלק גדול מהצופים, וכאמור גם מיאזאקי עצמו, לא אהבו את הסיום של הסרט – ובמידה רבה של צדק: גם אם מתעלמים מהפן הדתי שלו, הוא נראה מכאני ומאולץ, Deus Ex Machina תרתי משמע. למרות זאת, צפייה מדוקדקת וזהירה יותר בסרט מגלה שהוא למעשה מוביל אל אותו הסוף בעזרת רמזים שפזורים לכל אורכו – החל מהתקשורת של נאוסיקה עם תולעי ה-'אום' וכלה בסצינה בה נאוסיקה, תחת התקפה אווירית, פורשת את ידיה לצדדים באופן המזכיר צליבה. לאור כל אלה ההסתייגות של מיאזאקי מסוף הסרט נראית תמוהה מעט – יתכן שהסצינות האמורות מצאו את דרכן אליו באופן לא מודע. יתכן גם שהן התווספו לאחר שסופו של הסרט היה מוכן.

ההיבט האידיאולוגי של הסרט ראוי אף הוא לעיון. דומה כי האידיאולוגיה האקולוגית של מיאזאקי חזקה יותר מעל אידיאולוגיה אחרת אשר באה לידי ביטוי בסרטיו. למרות זאת, הקרנת הסרט באירופה גררה תגובות נזעמות של שוחרי איכות הסביבה, שהתקשו להתמודד (וכנראה גם להבין) את המסר שלו. על פי הסרט, פגיעה בטבע על ידי בני האדם פוגעת, למעשה בבני האדם עצמם – אבל רק בהם, בעוד הטבע מוצא דרכים לתקן את עצמו. המסר הקיצוני הזה לא מצא חן בעיני אותם פעילי איכות סביבה. במבט לאחור נראית הביקורת הזאת מטופשת להחריד – נדמה כי אין סרט בעל מסר 'סביבתי' חזק יותר מזה של "נאוסיקה".
למרות, ואולי דווקא בגלל צדדיו מעוררי המחלוקת, "נאוסיקה" הוא סרטו השלם הראשון של מיאזאקי, ומהווה אינדיקציה ליצירות המופת הבאות אותן הוא עתיד לביים.