החזיר האדום
שם מקורי: Kurenai no Buta


שם אנגלי: Porco Rosso "The Crimson Pig"


שנת הקרנה ראשונה: 1993

זמינות באמריקה: DVD
מרקו הוא טייס קרב איטלקי, גיבור מלחמת העולם הראשונה, שכמעט כל חבריו לטייסת נהרגו. עייף, מובס, ולאחר שאיבד את האמון שהיה לו בחברה האנושית, מרקו מטיל על עצמו קללה שהופכת אותו לחזיר. ממשלת איטליה, המתדרדרת לאט לפאשיזם, מעוניינת לגייס את מרקו בחזרה לשורות חיל האוויר, והוא נמלט לאי קטן בים האדריאטי מול חופי קרואטיה. חיזוריה של ג'ינה, אלמנתו של אחד מהחיילים ביחידה של מרקו, מסבכים אותו עם כנופיית פיראטים אוויריים, ובסיועה של פיורינה, מכונאית מטוסים צעירה, הוא יוצא להרפתקה נוספת מולם.






במשך תקופה ארוכה היה מיאזאקי מעוניין לביים סרט שהגיבור שלו הוא חזיר. טיוטה ראשונה לתסריט – אודות חזיר אשר חוטף טנק ומתאהב באשה צעירה – הועברה לאחד הבמאים הזוטרים של סטודיו ג'יבלי, אך הפרוייקט נפל לאחר שאותו במאי ומיאזאקי לא הצליחו להסכים בינם על אופי הסרט. ב-1989 חזר מיאזאקי אל הרעיון בסדרת מאנגה (קומיקס יפאני) בשם Zassou Note, Hikoutei Jidai ("עידן מטוסי הים") אשר הניחה את מרבית היסודות לסרט (החזיר כטייס קרב, מיקום ההתרחשויות בבלקן, תקופת שנות ה-20 של המאה הקודמת). הסרט אותו עמד לביים על פי המאנגה נועד להיות סרט באורך 45 דקות אשר יוקרן בטיסות של חברת Japan Airlines ובמקור היה אמור להיות קומדיית הרפתקאות, אך המלחמה שפרצה ביוגוסלביה – איזור ההתרחשויות של הסרט – גרמה למיאזאקי לשנות את אופיו של הפרוייקט, מסרט בידור קצר לסרט עגום ומהורהר באורך מלא.

כך הפך "החזיר האדום" לחלק השלישי ב-'טרילוגיית סרטי החניכה' של מיאזאקי: "טוטורו" היה סרט אודות שתי ילדות צעירות המתגברות על פחדי הילדות שלהן, "קיקי" עסק בנערה מתבגרת אשר לומדת להשתלב בחברה ו-"החזיר האדום" הוא סיפורו של אדם מבוגר אשר מחזיר לעצמו את אמונו האבוד באנושות. למרבה הצער, "החזיר האדום" הוא החוליה החלשה בטרילוגיה והוא גם (לטעמי) הסרט החלש ביותר שביים מיאזאקי. כמו "טוטורו" ו-"קיקי" הוא מורכב מאפיזודות בחיי הגיבור, אך בניגוד להם, האפיזודות ב-"החזיר האדום" אינן מצליחות להרכיב ביחד תמונה שלמה ועקבית
. התחושה היא יותר של שרירותיות: ישנה הרגשה שמיאזאקי שינה את דעתו מספר פעמים בעת הכנת הסרט לגבי הצורה בה הוא אמור להתנהל. "החזיר האדום" הוא סרט יפיפה חזותית אך פגום מבחינה עלילתית – מבולבל, לא אחיד, בונה את עצמו מספר פעמים לקראת שיא שאינו מגיע, ומותיר את הצופה מותש ותוהה לאיזו מסקנה הוא אמור להגיע בעקבות הצפייה.

למרות זאת, הסרט אינו נטול עניין. המרכיב הפוליטי שלו בולט פחות מזה של "הנסיכה מונונוקי" שיבוא בעקבותיו, אך כבר כאן אפשר למצוא לו הדים ראשונים: בתקופה בה נוצר הסרט, זמן קצר לאחר התפרקות ברית המועצות, עבר מיאזאקי התפכחות מהשקפת העולם המרכסיסטית בה דגל. האויב שמאיים ברקע על גיבור הסרט הוא אמנם הממשלה הפאשיסטית, אך מיאזאקי אינו מציב לה כאן חלופה טובה יותר. כנופיית השודדים האוויריים, שהיו בין גיבורי "המצודה בשחקים", הופכים ב-"החזיר האדום" לחבורה נלעגת ומושחתת. גיבור הסרט מגיע לגאולה לאחר שאימץ את השיטות של אותה חבורה – וכלל לא ברור אם זו אכן החלופה הראויה. מעניין לציין בהקשר זה כי האנרכיה של הטייסים בסרט נועדה להציג את אובססיית התעופה של מיאזאקי כבעלת משמעות פוליטית – הוא ציין בראיונות כי העיצוב האסטטי המרשים של המטוסים בסרט היה דומיננטי בכלי תעופה איטלקיים עד עליית הפאשיזם.

יתכן שהשינוי בגישתו הפוליטית של מיאזאקי הוביל גם להתרככות מסויימת בגישתו כלפי תכנים דתיים. באחת מסצינות הפלאשבק של גיבור הסרט, הוא רואה חבריו המתים מהטייסת עוברים אל העולם הבא – ולרגע קצר (בזמן ה-'הווה' של הסרט) הוא חוזר להיות אנושי. מדובר בפעם הראשונה מאז "נאוסיקה" בה התחוללה גאולה דתית לדמות כלשהי בסרט של מיאזאקי.

עוד גורם שאי אפשר להתעלם ממנו הן שתי הדמויות הנשיות בסרט – ג'ינה ופיורינה. ג'ינה היא אשה למודת סבל, בדומה לגיבור הסרט, אך בניגוד אליו, היא לא איבדה את האמון שלה בבני אדם, והיא מנסה לשכנע אותו שלא לוותר על אותו אמון. כמו אוסונו ואורסולה מ-"קיקי" או מנהיגת השודדים ב-"המצודה בשחקים", היא מנסה לכוון את גיבור הסרט אל הכיוון הרצוי. פיורינה דומה יותר לנאוסיקה – צעירה אידיאליסטית ומעט נאיבית, המשוכנעת כי היא מסוגלת לתקן את העולם באותה קלות בה היא מתקנת מטוסים.

"החזיר האדום" הוא פסיפס של קטעים מרתקים, אשר אינם מצליחים להתחבר ביחד לסרט ראוי. אך היופי החזותי
של הסרט – המזכיר את ספרי וסרטי ההרפתקאות של שנות ה-30 (אליהם חזר מיאזאקי בפעם הראשונה מאז "טירתו של קליוסטרו") מצליח להחזיק אותו ביחד למרות מגרעותיו.