השכן שלי טוטורו
שם מקורי: Tonari No Totoro


שם אנגלי: My Neighbor Totoro


שנת הקרנה ראשונה: 1988

זמינות באמריקה: DVD, וידאו בדיבוב אנגלי
סצוקי בת העשר ומיי בת הארבע הן שתי אחיות ביפאן של שנות החמישים. אימן, אשר חולה במחלה קשה, מאושפזת בבית החולים. ביחד עם אבא שלהן, מרצה לארכיאולוגיה, הן עוברות להתגורר באזור כפרי, קרוב לאותו בית חולים, בבית שישנה שמועה שהוא רדוף רוחות.
כדי להפיג את הבדידות שלהן והדאגה לאימן הן מתיידדות עם רוח-טבע בשם טוטורו, יצור שהוא שילוב בין דוב, חתול, דביבון וינשוף, המתגורר ביער ורק ילדים מסוגלים לראות אותו.







ישנה סיבה טובה לכך שדמותו של טוטורו משמשת עד היום בתור הלוגו של אולפני ג'יבלי. למרות שהסרט שנבנה סביב דמות זו אינו המצליח ביותר (מסחרית) שיצא מאותו סטודיו, מדובר בסרטו האישי ביותר של מיאזאקי. על הסרט לא פסחה, אמנם, השפעה חיצונית (מיאזאקי ציין את "עליסה בארץ הפלאות" ואת סדרת "נארניה" כמקורות השראה לסרט) – אך היא בטלה בשישים לעומת אותו מימד אישי. סרטים אחרים של מיאזאקי שיקפו את עמדותיו הפוליטיות או את ההשראה שספג מן הספרות האהובה עליו בועד "טוטורו" משקף מימד אוטוביוגרפי עמוק יותר.

כמו אימן של סצוקי ומיי, גם אמו של מיאזאקי חלתה במחלה קשה כאשר היה צעיר, ולא יהיה זה מופרך להניח כי זכרונות רבים שלו מאותה תקופה מצאו את דרכם אל גיבורות הסרט. אחד הדברים הבולטים בסרט (במיוחד בסצינות הראשונות שלו) הוא העובדה כי הוא מבויים, למעשה, מנקודת המבט של ילד – הצופה מאמץ את נקודת המבט של הגיבורות הצעירות אשר נאלצות להרים את ראשן בכל פעם בה הן צריכות לדבר עם המבוגרים הגבוהים מהן. רובד אוטוביוגרפי נוסף בסרט הוא היערות היפיפיים והטבע הפראי אשר עוצבו גם הם בהשראת נופי ילדותו של מיאזאקי.

באופן מפתיע, דווקא ההיבט הזה של הסרט הוסיף לו משמעות פוליטית שלא הייתה קיימת בו במקור. פעילי איכות הסביבה – שדחו את המסר של "נאוסיקה" – אימצו את הסרט הזה, ואת דמותו של טוטורו בתור סמל למאבק שלהם על שימור היערות שמופיעים בו. יערות אלה כבר כמעט וא
ינם קיימים כיום – הם נהרסו בתהליך האורבניזציה המואץ שעבר על האזור בו מתרחש הסרט. פעילי איכות הסביבה ראו בסרט לא רק התרפקות נוסטלגית על נופי ילדות, אלא גם קריאה לשמר את מה שנותר מהם. כאן מצוי ההבדל בין הטקסט האקולוגי של "טוטורו" לזה של "נאוסיקה" או "מונונוקי" – הוא אינו נובע ממשנה סדורה כלשהי, אלא פשוט מאהבה עזה אל הטבע.

מיאזאקי עבר ב-"טוטורו" מבימוי סוג אחד של סרטים לסרטים מסוג שונה בתכלית. אם סרטיו הקודמים היו רצף מסחרר של התרחשויות אשר רודפות זו את זו מבלי לתת לצופה לנשום, הרי ש-"טוטורו" מתהל בנינוחות מופלאה, שמתעכבת על היופי של האזור הכפרי בו הוא מתרחש וחיי היום-יום בו. למעשה, אין בסרט עלילה מרכזית של ממש: הוא מורכב ברובו מאפיזודות קטנות בחיי הגיבורות שלו, אשר מתחברות לתמונה שלמה אחת. גם אופי הגיבורים בסרטיו של מיאזאקי השתנה בסרט הזה – מאנשים מושלמים שיש להם את כל התשובות, לאנשים מהוססים וחסרי בטחון אשר עוברים מעין טקס חניכה המאפשר להם להתגבר על המשבר שפוקד אותם לקראת סופו של הסרט. מבנה עלילתי זה יחזור על עצמו בשני סרטיו הבאים של מיאזאקי.

ראוי להפנות תשומת לב מיוחדת להיבט הדתי של הסרט. מעניין שלאחר ההתנערות התקיפה של מיאזאקי מכל משמעות דתית שניסו לייחס ל-"נאוסיקה" (וההתרחקות המכוונת מכל משמעות כזו ב-"המצודה בשחקים"), ב-"טוטורו" קיימות סצינות בעלות אופי דתי כמעט לכל אורך הסרט – החל מהסצינה בה הגיבורות מסתתרות מהגשם ליד מצבה בודהיסטית קטנה, דרך תפילותיה של השכנה הזקנה לשלומה של מיי ועד לסצינה בה סצוקי מתפללת לעזרתו של טוטורו. מיאזאקי, כמובן אינו שולל את עצם האמונה הדתית אלא את האופי המאורגן והממוסד שלה. קסמו של "טוטורו" נעוץ בפשטות שלו, באהבת הטבע ואהבת האדם חסרות הפשרה ונטולות הציניות שהוא מפגין. האהבה הזו זיכתה אותו ברבבות מעריצים, שהבולט בהם הוא אקירה קורסוואה אשר מיקם את הסרט בין מאה הסרטים האהובים עליו. "השכן שלי טוטורו" הוא סרט שאי אפשר שלא להיכנע לו ולהתאהב בו עד כלות הנשימה